סליחה אבא

סליחה אבא,

כשעלית ארצה... נטשת מאחוריך הכל.

האמנת בכל ליבך שלבוא לתל חי זה להמשיך ולקיים גבורתם של טרומפלדור ואנשיו. באת מתרבות סדורה ומדוקדקת. ניסית בכל נפשך ללמוד את תרבותם של "האזייתים" שסביבך,  אותם התקשית להבין, ובעצם לעולם לא הרגשת שייך בכל ליבך .

שמרת על העיתון משם, על המוזיקה משם , על הגעגועים לשם .

כשנפל אבנר במלחמת יום הכיפורים , נשבר ליבך. אבל זו הייתה ארצך, זו הייתה עבורך המדינה שאין בילתה לך ולנו משפחתך. התנדבת בסדנה הצבאית "בפילון" כדי לשקם את פגעי המלחמה . שיקמת ותחזקת את בית הקברות שהפך להיות לביתך.

האמנת במנהיגות שהיא רוצה בטובתך, נלחמת בכל הרהור כפירה וחוסר אמון .

שתלת חורשת עצים בחולתה . שתלת אלון לתפארת דורי דורות ב"פינת אבנר".

האמנת שעצים הם בני דמותה של עוצמה מוכחת.

השארת בליבנו גזע עץ כרות חזק ,שורד.

והיום , אבא, ראה כיצד העץ מתנפץ, תוכנו מתפורר,

ואנחנו רק אוחזים ומאגדים את השברים.

 מנסים לשמור ולחזק מפני הרע מכל.

סליחה, אבא שלי , פוחדת כל כך שהכל היה לשווא.

(צולם בבתרונות רוחמה)