מהמורות הגיל- ההורות שלי

מהמורות הגיל ..

ה. ההורות שלי

זה התחיל במסע של אי הבנה. איך מאחד ועוד אחת נולדה פליאה עצומה של אהבה. שכרון חושים לצד בהלה מאימת האחריות. ההבנה שמעתה ועד עולם תהיה לי אהבה שאינה תלויה בדבר, היתה איטית. היא נבנית בתוכי כקורים דקיקים של משי שאינם נראים עד שהיו לסבך העוטף לעד את נפשי האורגת אהבה ודאגה לפקעת שאינה יכולה להתקיים לבדה.

בהדרגה נולדה האמהות. לאיטה הפכה להורות לארבע נפשות רכות, מיוחדות הנמשכות למרחבים אחרים בחוטים שונים. בינות לקורי נפשי צמחו יסורי הגדילה בניסיון לפצח את החידה הכי עמוקה:"מהי הורות מיטבית שאוהבת וגם מחנכת". זו היודעת לאזן בינות לכל הקורים הסבוכים בנפשותינו.

ההורות שינתה פניה בין ילד לילד, בין תקופה לתקופה. האהבה והדאגה כרכו עצמן כחבלי טבור הנמשכים דרך מקסם קורי המשי וכמו נותנים רשות להיות, להשתמר, ולא לשחרר את ילדי לדרכם הבוגרת האחרת.

יסורי הגדילה לא היו נחלתם של ילדי לבדם . האמהות שלי עוברת דרך מהמורות גדולות של מכאובים, יסורי דרך, תחושת קרעים בינות לקורים, תחושות אשמה לצד געגועים לחלומות מתרחקים .

וכעת בפרוס השבעים , בני הקטן, שהיה כרוך בנפשי בחוטים סמויים רבים, מתחתן. ילדי כולם מסודרים בזוגיות מופלאה, אנשים גדולים עם לב גדול, ברוכי כישורים, מוקפים באהבה וחיבורי הערכה עמוקים.

ההורות שלי שוב משתנה, כעת היא מעיזה להיות יותר שלווה,מלאה,שקטה המשלימה עם חולשותי, כמו מבקשת לעמוד קצת מהצד. כי הרי בעצם ההורות קצת הופכת לסבתאות.

קורי הארוגים בתוכי בפקעת משי דקיקה עוטפים את ליבי. לאט הם הופכים להיות בלתי נראים המחבקים אושר חמקמק.