דמעה ועוד דמעה

דמעה ועוד דמעה

כשנכנסתי בפעם האחרונה לראותך,

היית כולך עטופה, כל כך קטנה,על מיטה גדולה.

מבעד לדמעותי ראיתי איך עוצם האור את עיניך.

כל כך קטנה ,כל כך מושלמת,כה דוממת.

ליטפתי את פניך הקרות ,

חיבקתי ובכיתי עם אבא ואמא שלך שלא ידעו את נפשם,

ולא מצאתי מילת נחמה אחת שלא תכאיב עד המוות.

זעקתי אל מראות ליבי,שם היית כבר,

מצונפת בעלה בודד ההולך ומתרחק,

נושא נשמתך הכואבת את בדידותנו.

חלפה שנה ,

לכאורה היית כאן לרגע, נוגעת ועוזבת במגע של קסם.

לכאורה, חזרנו לחיות לאהוב את היש,

אבל, יסורי חסרונך, הגעגוע, האילו רק היית,

חוזרים ופוצעים לבבות מדממים.

כל כך אהבנו אותך ניר !