אמא שלי,

מוזר, הזיכרון האסוציאטיבי .

כשצילמתי את התמונה הזו באת אלי.

אמא שלי,

את היית לי פרח קשה להשגה.

נתת לי את ליבך בהשאלה, תמיד לזמן קצר.

היית נוכחת לפרקים, מביטה בי ואוהבת דרך מסכים.

אהבתי ולא נגעתי, ראיתי ואליך לא הגעתי.

אהבת בעוצמות יחודיות לך.

כשאבנר נהרג,

התנפצת לרסיסים . שרועה באין אונים על חוף נטוש.

מחבקת וזועקת, לעולם קולך אינו נשמע.

היום אני כבר מבוגרת ממך בשלוש שנים,

ועדין מחפשת את קולך מבעד לשברים .