הזיה

הזיה

לצלם בכרמי הזית,

עבורי זה כמו לשוב הביתה.

משוטטת בינות לאתרי רוחי, בכרם נפשי.

חולפת על פני רשתות צפופות במראות ורגשות.

גזע, חרוץ בחריצי עבר עמוקים,

סרוג בעבותות אילמים,

שולח זעקה מתפתלת,

הקוראת לי, שובי הביתה.

כאן, בין גזעים רחבים,

נחבא החיק השורט באהבה שברי מילותי,

מאגד חומה קמוטה, צפופה,

ליופי המתכנס להגנה לכאורה.