בים
בערבוביה אשר בתוכי יש משחק נוקשה,
תעתוע שכזה.
רגע מתפתל לרכות כנועה,
כמו אין סוף שאינו יורד לשורש הענין.
ורגע שסוחף, מחביא את התחושות,
מרמז על סערות המתגמדות באור ראשון.
ים רוגש מתלונן,
שמים מחליפים גוונים כסערות הנפש,
ורק הגל הבא והולך,
משתק את הערבוביה שנדונה בשתיקה.
אשמח לתגובות כי נכון לרכע זה אני ממש לא יודעת האם ומי זוכה לראות את הפוסטים שאנח מוציאה.