top of page
בתחילה שמתי מצלמה על הכתף. כשהרגשתי שהיא יושבת לבטח שם, פתחתי את האופק והתחלתי לצלם. לא האמנתי שאכן, הנה אני מצלמת. לאט ובהדרגה מצאתי כיוון, והתחלתי להתרגש ולהנות מהיצירה שיוצאת בהפתעה. והיום חמש שנים אחרי, אני מגלה שיצאתי למסע גילוי עצמי שבצידו הרבה חששות לצד המון התרגשות .
עבורי התמונה שצילמתי באקראי בטבע, או בכרך כלשהו, היא כפתור ההצתה לאש הפנימית המולידה את הלהבות מתוך תוכי הן המספרות על מהות המתקיימת בי. השילוב היחודי הזה שנוצר בתוכי בין התמונה למילים המתפרצות הוא השלם עבורי .
חוששת מהחשיפה מחד, ומאידך סקרנית לצאת למרחב חדש לשתף ולהכיל התבוננות נוספת ואחרת שלכם על מהות שכל אחד מאתנו מכיר מעצמו ומעולמו.
תודה שאתם בוחרים להיות שותפים למסע שלי.
אראלה פרידמן.
bottom of page